תל אביב פינת ראש פינה

הצומת הזה נוצר לפני 8 שנים.

בשנת 2011 גם אנחנו צעדנו ברחובות תל אביב במחאת הצדק החברתי של מעמד הביניים.

לא ממש הבנו עד כמה זה מורכב ולאן זה יוביל אותנו בשנים שאחרי.

ובאמת, אחרי שנתיים, מצאנו את עצמנו נפרדים מהעיר שהרגשנו כל כך שייכים אליה.

אני אף פעם לא אשכח את היום שהגיעו המובילים לארוז את הדירה שלנו.

בעודם מורידים למטה ארגזים מהקומה השלישית, נמלטתי לקפה שלי שממול הבית.

הרצתי בראש כל רחוב וסמטה, כל גן שעשועים וספסל, כאילו רציתי לחרוט בזיכרוני כל אבן בעיר מהחשש שאשכח

ומהפחד שאפסיק להרגיש את העיר.

ישבתי שם עד שסיימו לפנות את כל הדירה.

עלינו צפונה, לגליל, לקיבוץ פרוד והקמנו את הבית שלנו מחדש.

הבנו שאם זה המצב, נקבל אותו באהבה ונשים לפנינו מטרות חדשות ומדויקות יותר עבורנו ועבור הילדים.

עם כל הכאב והצער על כך שתל אביב נפרדה מאתנו, מצאנו לנו בית חדש וטוב יותר.

זה היה הכי נכון לנו לתקופה הזאת של החיים.

בית משלנו, גינה גדולה, קהילה תומכת, טבע בלי סוף.

אחד הדברים הראשונים שעשינו, היה לנטוע עץ זית בוגר בגינה.

האזור שלנו מוצף באלפי עצי זית, ממש סמל קיומי לנוף פה.

נראה לי שבתחושות הפנימיות שלנו באותה התחלה בגליל,

שתלנו את העץ מתוך איזשהו רצון תמים לתת פוש קטן לשייכות שלנו לאזור.

ובאמת מהר מאוד הרגשנו כבר שייכים.

החיים בגליל זימנו לנו אפשרויות חדשות, פתחו לנו ערוצי נשימה שלא הכרנו וגילינו שעשרים וארבע שעות ביום יכולות להספיק.

הפכתי ממנהלת מוצר בחברת startup בתל אביב לאמא במשרה מלאה בגליל.

חששתי מאוד שחיי הכפר ישאבו אותי וארגיש עוד כמה שנים שהקרבתי יותר מדיי ואצטער על כך.

אבל הזמן שעבר לו הוכיח לי שהבחירה הייתה כל כך מדויקת עבורי.

גיליתי שלהיות אמא זה הדבר הכי מופלא שיכל לקרות לי בחיים האלו.

גיליתי פתאום כל ילד מחדש, עם זמן בשבילו ומלוא תשומת לב שבתל אביב בחיים לא הייתי זוכה לו.

גיליתי מחדש את האיש שלי ועד כמה הוא חשוב לי וכמה אני אוהבת את הנוכחות של שנינו פה בבית.

הזמן הבלתי מוגבל של היום פה בגליל זימן לי הרבה תובנות מעניינות ומיקד אותי להיות האישה והאמא שאני היום.

שום תחושת פספוס לא עלתה לה בחמש וחצי שנים האחרונות. נשארתי נאמנה לעצמי.

אכן תל אביב לעולם תהייה חלק ממני וזה ניכר בכל רמ"ח אבריי.

ותמיד יהיה לי מקום להכיל אותה.

אבל אין ספק שהתאהבתי מחדש, פיניתי לי מקום גדול בלב והיום הגליל הוא חלק ממני.

והצומת?

הצומת פתאום הפך להיות קצת יותר מעוקל, יותר נגיש, יותר בטוח.

אבל הוא תמיד יהיה נוכח בחיי!

יש לי תחושה שאכתוב עוד הרבה פוסטים על תל אביב....

ועל דידי של הגליל.....

ודידי של תל אביב....

ודידי שיצרה מהות מעודכנת לתל אביבית הקיבוצניקית החדשה.

אני כל כך נרגשת שאתם פה להקשיב לי.

שלכם,

DIDI

לשיר הזה יש פינה מאוד מיוחדת אצלי בלב.

הוא מלווה אותי ברוב הדרכים והצמתים שעברתי בהם במהלך השנים.

קחו לכם 3 דקות להאזין לו..... ממני אליכם.

https://youtu.be/0hgfLoI-UDA