Search
  • DIDI

Same same but different

אני זוכרת היטב את היום שדיפדפתי בתמונות הסטילס באלבום,

גיליתי את עצמי בתמונות, מסתכלת פתאום קצת אחרת.....עם הבעה שונה בעיניים.

היה שם משהו קצת אחר, אולי פחות תמים, פחות ילדי,

עיניים אחרות הסתכלו עליי מבין התמונות.

זו הפעם הראשונה שבה התמודדתי עם התבגרות פנימית של הנפש,

העיניים שלי דיברו בחוסר תיאום עם התחושה הפנימית שלי.



זה היה לפני עשור בדיוק, קצת אחרי החתונה וקצת לפני שהפכתי לאמא לראשונה.

אני זוכרת שפתאום שמתי לב שמשהו בעיניים שלי השתנה.

התבוננתי בזה המון ולא הפסקתי לשאול, מה קרה? העיניים שלי פחות מחייכות? הן עייפות? גדלתי? התבגרתי?

מודה - זה היה לא קל! 




עשר שנים חלפו מאותה התבוננות והבנה ראשונית, כל הקלישאות קיבלו גושפנקא מוצדקת.

הגיל, הלידות, זיהום האוויר ....

הזמן שחלף מאותה התבוננות ראשונית, דווקא למד להכיל את המבט החדש בעיניים,

ואפילו התיידדתי איתו בגאווה.



לאחרונה, ממש לאחרונה הבחנתי שוב במשהו שהשתנה בתמונות הדיגיטליות...

אי שם בצידי העיניים, ממש קרוב לאלו ששינו מבט לפני עשר שנים,

הופיעו להם עכשיו כמה פסים קטנים,

אני לוקחת נשימה עמוקה וקוראת להם בשמם - קמטוטים.

איך זה קרה לי פתאום? הרי אני ? שמרגישה עדיין ילדה בשנות העשרים? 

אני מתארת לעצמי שאת שם שקוראת את זה עכשיו, בשנות השלושים וחמש פלוס מינוס, מצחקקת ולא מבינה עדיין איך הפוסט הזה קשור לחייך? קמטוטים??

האמיני לי, גם אני הייתי שם במקומך, האמיני לי, זה מגיע ציק צ’ק ;)

אני מתחילה להבין שלפניי שוב התמודדות עם משהו חדש שאצטרך להכיל אותו,

ללמוד אותו ולקבל אותו שוב באהבה לחיי...

הפעם משהו חיצוני, גנטי שאין דרך לדלג עליו.

סביבי פרסומות גועשות על טיפולי יופי, הזרקות, אבקות ומתיחות...כולן ברשת כבר שם,

מודה - התוצאות טובות.

אבל אני? אני עוד לא שם! 




השנים לימדו אותי עד כמה חשובה הקבלה העצמית, אבל אף אחד לא הכין אותי ליום התגלות השינוי, זה תמיד מכה בפליאה שמשאירה חסרת מילים לקראת התמודדות נוספת עם שינוי.

אני לוקחת נשימה עמוקה ומרחיבה לי את החזה כדי להכניס כמה שיותר אוויר,

מתמתחת מעלה במשיכת רגליים חזקה לקרקע - שלא יתנתקו,

עוצרת ו...מבטיחה לעצמי.

אני הולכת לעשות את זה שוב, כמו גדולה- ילדה גדולה.

מבטיחה לעצמי לקבל אותי בכל מצב ובכל שינוי בברכה.



זה לא סותר את זה שאמשיך להתבונן ברשת בקנאה מסוימת

בכל היפות והמתוחות של גיל 50,  

זה לא אומר שאפסיק לקטר על זה בישיבת קפה עם חברות,

אבל זה כן אומר שככה זה, דידי.

ככה זה גיל 40.



Same same but different

זה הכל עניין של מה שאגיד ואשנן לעצמי.....

קחו לכם רגע של התבוננות ותאזינו למנטרה (של יואל)






0 views
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now