Search
  • DIDI

האסימון הראשון נפל

כשאמרתי שהגשמתי את עצמי כאמא במשרה מלאה ממש לא התכוונתי לכך

שאשב בבית כל היום, אבשל, אנקה ואחכה לילדים שיחזרו מהמסגרות.

להפך, רציתי להיות אמא כזאת שסדר היום שלה

והבחירות המקצועיות שלה משאירות אוויר לנשימה להכיל את השגרה.


ידעתי שאני צריכה לחשב מסלול מחדש,

אבל לא ידעתי בדיוק איך? לאן? ומה אעשה כשאהיה גדולה?


החיים בכלל והתפקידים המקצועיים שעשיתי במהלך החיים

עיצבו לי קשת של כישורים, בימינו קוראים לזה מולטי טאסקינג .

וכמי שיצאה לעבוד כבר בגיל 16 בבית קפה במרכז מסחרי קטן ברעננה,

אני יכולה לומר לכם שקשת הכישורים שלי בהחלט מכילה הרבה צבעים .



בעשור האחרון מאוד הפריע לי שאין לי תחום מקצועי אחד,

הרגשתי שהמולטי טאסקינג מפזר אותי וחוסר ההתמקדות בתחום מקצועי אחד מעייף אותי.

כל כך רציתי שישאלו אותי, במה את עוסקת?

ואני אוכל לענות במילה אחת!


אז כמו כל דבר שאני עושה בחיים, גם פה יצאתי לחקור על מנת שאוכל לדייק את הדרך שתוביל לבחירה שלי.

החקר הוא כלי שסיגלתי לעצמי ואני מרגישה מבורכת שהוא בארגז הכלים שלי.

רציתי לבדוק היטב מה עושה לי את זה הכי הרבה.

להבין באמת מה בוער בי ובמה אני רוצה לעסוק.

חשוב היה לי לוודא שהבחירה תהייה ממקום של תשוקה פנימית אמיתית.




החיפוש שלי התחיל במפגשים עם אנשי מקצוע שמקדו אותי באספקטים חשובים

שלא נתתי להם תשומת לב לפני כן.

התהליך היה ארוך ולפעמים מייגע, הרצון העז שלי לדיוק, הרבה פעמים התיש אותי.

בדרך גם הופיע כל הזמן המכשול הכי גדול שנתקלתי בו שוב ושוב מאז שאני ילדה:

איך גורמים לפוטנציאל להיות ממומש?


אז האסכולה הפסיכולוגית שלחה אותי למבחן קשב וריכוז.

כן, כזה ששולחים ילדים בבית ספר.

האבחון עזר לי לתת שם לתחושת הפער שתמיד הייתה לי בין היכולות שלי לבין הביצוע בפועל.

סוף סוף הבנתי שמה שעמד ביני לבין המימוש הוא רק אישור .


כלי נוסף ומשמעותי שנעזרתי בו,

הוא סדרת מפגשים עם חברה ומאמנת ראויה להערצה יערה טולדנו.

יערה היא מאמנת לבריאות ואיכות חיים והתהליך איתה אפשר לי לעצור, להתבונן

ולחקור גם את הנושא התעסוקתי (שהרי יש לו השפעה עמוקה על איכות החיים)

בעזרת כלים כמו בניית חזון, מיינדפולנס, והתמקדות.


אז כעת, עם ארגז הכלים החדש שלי,

ישבתי וכתבתי את כל הדברים שאני יודעת לעשות .

גלגלתי אחורה את כל קורות החיים שלי וניסיתי להיזכר על מה בדיוק העריכו אותי בעבודות השונות במהלך החיים.

ומה הבדיל אותי מעובדים אחרים.

ואחרי שהייתה בידיי רשימה דיי מרשימה, נעזרתי בדמיון מודרך, כדי לראות איך אני רוצה שהשגרה שלי תיראה בפועל.

אני קמה בבוקר, קפה,  רוטינת ילדים ומה הלאה?

מתקלחת, מתלבשת (כי תמיד חשוב לי להתלבש, גם כשאני באותו יום בבית),

הדמיון המודרך ממש עזר לי לראות איך יראה המשרד שלי, שולחן הכתיבה, המחשב, הפגישות שיהיו לי במהלך היום ועם איזה סגנון של אנשים אפגש…




התמונה פתאום נהייתה ברורה, חדה, פשוטה..

וכל מה שנדרש לי מפה זה רק קצת ביטחון - ואני שם.

אז למי שעוקב, לפני כחודש התחלתי ללמוד במכללה לעיצוב גרפי ותקשורת חזותית.

הסיום עוד רחוק, אבל זה לא מפריע לי.

כי בינתיים אני ממשיכה לשנן לי את המנטרות, נאחזת בכלים שאספתי ומאחלת לעצמי לממש.

מרגישה באיזשהו אופן שהגעתי לנחלה המקצועית שלי.

וזאת תחושה נהדרת.


אל תפסיקו להאמין ביכולות שלכם,

יכול להיות שהן צריכות רק אסימון אחד קטן שייפול.

שלכם,

DIDI




86 views
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now